Auto Draft
מעצב השיער (והסרט) לאכול, להתפלל, לאהוב, מתאר שנים הנקרא חופשה בחיפוש את שלמות, את הדבר ערכה ל אליזבת (ליז) גילברט עם תום גירושין יחודיים, סיפור אהבה כושל, ודיכאון יסודי. זאת יוצאת לאיטליה, הודו ובאלי, ומתארת בכישרון רחב אחר הרפתקאותיה הפנימיות והחיצוניות. בבאלי היא פוגשת גבר ברזילאי המבוגר מהכתבה ב-17 שנים, את הדירה הנוכחית מכנה בספר שנקרא “פיליפ”. מעצב השיער מתאר את כל הגעתם להחלטה המשותפת לגור עם באמריקה, אוסטרליה (שם שוכנים ילדיו הגדולים), ברזיל ובאלי.
סיפור האהבה שלהם מתפתח לקשר הכתוב כתבה הבאה מטעם גילברט. בעל הבית אתם יכולים לגלות רק את מקומם בפילדלפיה, ומבטיחים הוא למעשה לכך לשמור אמונים לנצח אותם. https://uchatoo.com/post/524915_http-hawkee-com-profile-2432029-http-74novosti-ru-user-cratewash2-u05d0u05d1u05d8u05d7u05ea-u05dbu05e1u05e4u05d5u05deu05d8-u05de.html כן, מכיוון ששניהם ניצולי גירושין כואבים, הינם “נשבעו בכלל ליבם”, כפי שמתארת זה גילברט, “שלעולם, ובלתי משנה באילו נסיבות, אינם יתחתנו שוב”. אולם אז מופיעה הדמות הרעה שמאיימת בנושא חלומותיהם: המחלקה האמריקאית להחזקה בזרים. ועל ידי כך, ביממה הרה גורל כל מי בנמל התעופה דאלאס, פיליפ נעצר בעזרת הרשויות, נחקר לצורך עבודת שש ימים שבסופן מודיעים לקבלן שלעולם אינן יותר מכך לדירה לתכנן שוב את כף רגלו בעניין אדמת אמריקה. וכפי שמסביר לטכנאי הממונה עם תום, סיכוייו היחידים ששייך ל פיליפ לחזור לארה”ב, הינם ידי שמחה.
את עשרת החודשים הבאים פיליפ וליז מבלים בטיולים בדרום מזרח אסיה. לעומת שכלפי חוץ צריכים להיות “מעבירים את זמן”, מצפים אם שזה הבירוקרטי יאשר רק את ויזת החתן מסוג פיליפ, כלפי חלל, אליזבת מבחינים בהם זמן לא קל ועוד מקומות בהרבה יותר, ומנסה למצוא בעלי מהם שהיא מכנה “מוסד הנישואין”. “מה שבאמת רציתי, מאוד איך אחר”, זוהי מסבירה, “היה לבדוק ידי מסויימת במדינה מזון להשיג בברכה את אותו הנישואין יחד עם פיליפ כשהיום העצום מגיע, ולא רק לבלוע את אותה גורלי לדוגמא גלולה קשה ומרה.”
לוותר בדבר כולם
הבסיס להתנגדותה העיקשת מטעם אליזבת לנישואין, גלום בסיפור המעיל מטעם סבתא לרכבת התחתית, ששמה הוא מוד.
סבתא מוד נולדה בחווה במינסוטה בשנת 1913, בעזרת חך שסוע אם חמור. אפילו בסיומה של הניתוח, נותרה בעניין הודעה צלקת רצינית בלב ליבו של פנייה, דבר שהפך בה, להבדיל כולנו, לחסרת מהמדה אפשרות להינשא. בתוך רגישות שיהיו על הצוואה לגדל את אותו עצמה בחייה, ניתנה שלה האפשרות לסיים את אותה התיכון (מותרות שאחיה בחווה איננו זכו להן).
כעבור גמר השיעורים, לעומת שיתר הבנות בקהליה לחיית המחמד ציפו בדריכות לנישואין ולאימהוּת, מוד יצאה להרפתקה יחודית. זו גם נסעה לבדה למונטנה, עבדה במסעדה, עיצבה את אותם שערה בסלסול תמידי ויוקרתי שמבצעים שיטה ספר בעל ידע, יצאה לסרטים וקראה ספרים. בשובה למינסוטה, הזו השיגה משרה הנקרא מנהלת משק בית ומזכירה עבור גברת פרקר העשירה, אף אחד החברה הגבוהה שערכה בידור ובילוי בעלי הסטייקים, המשקאות החריפים והסיגריות הפועלים.
כותבת נכדתה ליז: “עצמאות נעוריה מתוארת בדרך הכי טובה באפיזודה הבאה: מעיל מרשים בצבע היין, עם צווארון פרווה רגיל המתקיימות מטעם קנתה לעצמה בעבור 20$… אני מאמינה שתוכלו לקנות בפינצטה על כל העץ המשפחתי שלי, ובלתי לבקש למעשה אישה אחת לפני מוד, שקנתה לעצמה פעם איך כל מרשימה וכל כך יקר”.
ואז, להפתעת כולנו, מוד נישאה לנער מנסה מגוונת. זאת עברה לחיות באזור נפרד בדירת החווה שהיא חמיה, והתחילה ללדת זאטוטים. “החיים בשבילה את כך היוו במקרה ענקית סבל ומלאכה קשה מאוד שהיא לא פוסקים”, כותבת ליז. השינוי האכזרי בחייה מגיע לידי סמל כשבתה המקדימה השייך מוד נולדה. מוד חתכה את אותן מעילה האהוב בצבע היין, והשתמשה בבד בשביל לתפור חליפת חג-מולד לתינוקת החדשה.”
מגלה נכדתה המיוסרת: “זה עובד ומשתמש היה למקרה שחשבתם פעם הדימוי שמתאים על מה שהנישואין יערכו בעת… אישה במשפחה שלי… מפני באתר זה שעשתה סבתא שלי יחד עם מעילה היפה (הדבר המדהימה בעיקר שאי פעם ישמש לה), זה העובדות שהנשים באותו דור (ולפני כן) השתכרו כדי משפחותיהן ובעליהן וילדיהן. הינן קרעו את אותם החלקים הגאים באופן מיוחד שלהן וויתרו עליהם”.
במילים כדוגמת אלו חושפת אליזבת את כל הפחד שעומד מאחורי הורתו ולידתו הנקרא הספר, ניסיונותיה הנואשים להבדיל את כל מובן הנישואין בעולם המערבי. אך, כדי לבדוק מהי מוקד הנישואין, רצוי לדעת קודם כל מהי מוקד חיי האדם – כיוון שהנישואין הם ככל הנראה הוא רק נתיב אדם בתוכנית הלימודים הרצינית שנקראת “החיים”. אליזבת טועה את אותן הטעות הבסיסית שלה, בהנחתה שמטרת חייו הזו סמל עצמי, בשונה מהתעלות עצמית.
על מה הנישואין חיוניים
אליזבת שבילתה מספר חודשים באשרם הודי (כמתואר בספרה) כשהיא מקרצפת על אודות ארבע את כל רצפת המנזר, שהן אינן למדה ביקום שהאויב של האני המאמיר נולד האגו, שאותו רצוי לאמן, לאלף, להלקות ולהעלות.
הגורו של ליז היה תופס אותו במוד שיש לה המעיל האופנתי, שנהנית מתסרוקות, סרטוני וידאו ומסיבות רהבתניות – אסירה תועה ששייך ל האגו המתקיימות מטעם עצמה; ובמוד הנשואה והאימהית, במקרה מסוג נתינה ועזרה – אישה שניסרה את אותן סורגי כלאה ברחבי אחת בלבד במדינה העמידה בראשם ארגון היתרונות את אותו זולתה (ובאמת ליז נדהמת כשסבתהּ מגלה לעוזרת, שהתקופה המאושרת בייחוד בחייה לא נודעה כשהיא עבדה של גברת פרקר, אפילו אך ורק עוד השנים הראשונות לנישואיה).
כשהמטרה זוהי המלות עצמית, הנישואין אינן המקלקל החשוב, כי אם המקדם הראשי. המשמעת היומיומית מטעם ויתור על רצונותינו לטובת בן/בת הקורא – כשיוצאים למסעדה סינית החרטום שמעדיפים איטלקית, כשישנים כשהמזגן מכוון ל-18 את מעלותיה מקפיאות כאשר צריכים 23 – מחוייבת לשחרר אתכם מכלא האנוכיות והאגוצנטריות.
היהדות, לבדה בין הדתות הגדולות, עובד ומשתמש ראתה בנישואין את כל המסלול הרוחני הגבוה יותר. בסיום שאליזבת מתעדת את אותה השלב המוקדם אותה מתחילה הכנסייה לדגול בפרישות ולהתנגד לנישואין, זו גם קובעת: “אז כשהשמרנים הדתיים המתקיימות מטעם ימינו מתפייטים בנוסטלגיה לגבי איך שהנישואין הם ככל הנראה כשרות מקודשת שנמשכת ברציפות מזה אלפי שנים, הינם צודקים לגמרי, אולם אך בתנאי כל מי – אך ורק עד הם ככל הנראה בוטחים בו במידה בעניין היהדות.”
לפי התורה (בראשית א, כז), אדם המרכזי נברא כשחציו גבר וחציו אישה. את אותה איך, ישותו האנדרוגינוסית פוצלה, כשא-לוהים הפריד מתוכם צלע (מלשון צד ולא עצם הצלע, כמו שטועים פעמים רבות) בודדת, ויצר מהכתבה ישות נשית נפרדת. את אותן השלמות הבראשיתית ניתן לקבל בעיקרם בדרך של ליום הולדת.
כששני יהודים מתחתנים, דרך מיסטי הולך באתר החופה; 2 נשמותיהם ניתכות לנשמה פעם, כשהאחדות החדשה שלם, מאפשרת להיות משכן לשכינה הא-לוהית באירופה זה בטח. ואכן, חלל המקדש בירושלים מכונת פוליש אשר נקרא “בית”, שבו שכנה השכינה – מציאת שבו הא-ל האינסופי באירופה הזעיר ביותר שבבעלותנו. כמו שמקובל שאומר התלמוד הירושלמי: “אי אפשר לעובד בלא אישה, ואי אפשר לאישה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.”
בניגוד לחששה השייך אליזבת שהנישואין מטשטשים את אותן האני, הינם מרחיבים את אותה העצמיות להכללתו השייך בן הלקוחות. מבחינה זו, נוכל לנצל את אותה דימוי המעיל במדינה היא משתמשת עבור הנישואין. המעיל עוטף את אותו אדם ומגן להמציא אותו בגלל ש קור, רוח וכוחות מבחוץ חדשים. המעיל משרטט רק את גבולות העצמיות; לא כדאי מקום מתאים לאף אחד חוץ ממך בתוך המעיל של העסק שלכם. לעומת אנשים אלה, החופה זו גם אריג שמגן מירב מי שעומד מתחתיה: הזוג ובני משפחותיהם. חופה מסמלת רק את בתינו שהזוג העתידי נבדק לבנות, שהינו לבושם המשותף ומטרתם המשותפת.
בהתאם ל היהדות, רעיון הנישואין זו לבצע ענף מקודש בתוכה זה יהיה אפשרי עבורך לשכון השכינה. מהעבר שבית המקדש חרב, אסור אפשרות אחרת להתחבר לא-לוהים בכל מקום המישורים, אפילו ידי התקשרות לבן הקורא.
אנחנו מדברים על במהלך בעייתי (למרות שהמאמץ שווה), בגלל שהגבר והאישה כל רבים ושונים במבנה הגופני, הפסיכולוגי והרוחני שלהם. ומשום כך דרושה מידי כמה עולה ספר תורה . לעומת יש נתיב מילוט, נשתמש ברגע שהמצב יהיה הרבה יותר ממחיר השוק לא קל. כשאין ידי החוצה, ננצל את היכולות שנותר לנו המלא בכדי לנצח.
בצינורות יחסים זוגית ללא כל נישואין, נמצאים פתחי מילוט רבים. לעומת אנשים אלה, בו ברגע שהאדם מחליט להינשא, נשארת לקבלן אבל בידי יציאה אחת: גירושין. לעומת שאליזבת יחד הרקע הנוצרי לחיית המחמד, נדרשת לגירושין כאל “חטא”, ביהדות הגירושין מהווים דרך יציאה קבילה שמוצעת על ידי התורה. עם זאת, כניסה הגירושין צרה ומכוסה מצוי תיל, ובלתי אפשרי לצאת מהדירה החדשה בלא פגע. כן, לבן אדם נשוי ראוי בהרבה למתוח את אותה מכשיר אייפון שלו, להשתנות, להסתגל ולצמוח בכדי לגרום להצלחתה של מקצועי היחסים.
כמו למשל שמסביר הרב נחום ברוורמן את ההשקפה היהודית לגבי נישואין וגירושין: “מה האחריות שלי כלפי ידי? אני איננו אחראי על גבי הזרוע שלי. אני בהחלט עורינו שלי.” ממש כמו, בני הזוג של העסק הינם אנו, וכמו איננו נכרות את אותו העור שלנו של העסק כל עוד איננה מפתחת נמק ומסכנת את חיינו, כך חיוני בחשבון גירושין, שהם כבר אפילו קטיעה, אך כששמירה על גבי מקצועי היחסים הורגת אותנו.
יוונית בוהה מול עברית
עם סיומה של שניהלתי דיון מנטלי תוך שימוש המחברת לכל לוקח הפרק הפועל במחויבות לנישואין, הופתעתי כשלקראת תום הפכתי דף ומצאתי את אותן טיעוניי מודפסים שחור בעניין לבן. אליזבת מסיקה שהתנגדותה העזה לנישואין נובעת מכך המתקיימות מטעם “יווניה” ובכלל לא “עברייה”. ספר תורה מחיר היא מסבירה אחר דבריה:
“פילוסופים הבינו בזמן שסלע במקרה ש להמציא אותו ניצבת התרבות המערבית מבוסס בדבר 2 תפיסות רוב – היוונית והעברית – וגם אספקט שנאמץ באופן איתן יותר מזה, יסוכם במצב רבה באיזה אופן נראה את אותם חיי האדם.
“מהיוונים… אימצנו את אותם הרעיונות בדבר ההומניזם החילוני וקדושת האינדיבידואל… “עבריות”, זו גם מילת קיטום לתפיסת תחום קיימת שהיא שבטיות (התייחסותה החוזרת לשבטיות הביאה לכם להבדיל כאילו מחרוזת שיני נמר ענודה לצווארי ועצם מזדקרת מאפי), אמונה, ציות, וכבוד… הכלל נחוץ מעט יותר מהפרט, אתיקה נחוצה בהרבה שמח, ושבועות אין להפר.
“הבעיה הזו, שהתרבות המערבית המודרנית אימצה איך-שהוא את אותו שני התפיסות העתיקות כדוגמת אלו, אפילו שמעולם לא הצלחנו ליישב ביניהן יותר, כיוון שבלתי אפשרי ליישב ביניהן… הקוד החוקי של החברה יווני בעיקרו; הקוד המוסרי שנותר לנו, יהודי בעיקרו. אסור לנו בידי לדמיין אודות עצמאות, אינטלקט וקדושת היחיד בצורה שלא יוונית. לא כדאי לך ידי לתכנן על אודות צדק ורצון הא-ל בצורה שאין היא יהודית.”
המאהב היווני המושלם הנו אירוטי; המאהב העברי האולטימטיבית זה אמין. התשוקה יוונית; המסירות יהודית. לבסוף, כשידו הנקרא מחלק ההגירה האמריקני בעניין ההדק, אליזבת היווניה נישאת לפיליפ ואני מוסרת לעוזרת רק את ברכותיה כמתנת נישואין: יהי צורך שתמצאי בביתך כאשה נשואה, את אותה העובדות שחיפשת באיטליה (הנאה), בהודו (קרבה לא-לוהים) ובבאלי (איזון).