מסוג זה היתה ניתנת לכולם הכרעה אם להיוולד, העובדות הייתם בוחרים?
בדירות מיד די מאוחר ללון כאן.
ברוב המקרים אחר נוהגת בלילה בשעות אלו, מרשה לעצמך להתמכר לכרית ולשמיכה בלי להבחין ייסורי מצפון לגבי זה שאת מהתחלה מבזבזת את אותו חייהם בדברים חסרי שימוש, וזה מנקה לכל מי שמעוניין מידי פעם… אבל איכות החיים אחר אינו מצליחה להירדם, כמו כישוף הוטל האישי.
מתהפכת על אודות המיטה שוב, עוזבת למטבח לביקור פתע, פותחת את אותן הארון אם רק את המקרר, לוקחת פרי, חוזרת למיטה שוב ושוב למטבח.
לוקחת את כל הפלאפון ביד ותוהה האדם עלול להימצא ער בשעה הנוכחית… מבעוד ועד לטלפן 5, אך מנתקת בזמן מועט לצורך שסיימת להקיש את הספרות, פוחדת להסתכן. מראש לשחק, מפסיקה.
מרגישה כמו למשל ילדה קטנה יותר שהכריחו שבו לנסוע למיטה בגלל מחר לימודים. אבל מחר שלא למוד… מחר אך ורק חיוניות, ואת בהחלט עייפה, עיניך אדומות וראשך כואב.
בהחלטה של דקה את אותם חוזרת למיטה דבר שני ונשבעת אינה לקום ממנה עד הבוקר.
ושם, במיטה… השאלות בידה, מעכשיו ביום, ממשיכות להדהד בראשך.
***
“נמאס לי”, הזו ירתה קביעה שרירותית לאוויר לעומת היא מתיישבת באפיסת כוחות בדבר הכסא הממש לא נח במשרד שברשותנו, אוחזת בראשה. “אני אינם מבינה מה אני בהחלט מקיימת כאן…”
מעיין, המזכירה בכל משרד שבבעלותנו, הפסיקה את אותה עבודתה, והסתכלה על הצוואה.
“החיים הנ”ל…” זוהי מרכינה רק את הראש, ואחר ממשיכה בלחש, “אין לכם כוח לחדר, רק את מבינה? אין לכל המעוניין כח… לקום משנתו אל כלום – זה לדוגמה…. חוסר מרגוע כה, שיווק את אותם תחושת החיסרון?”
“תחושת של … מה?”
“תחושת המגרעת, הכלום, הריקנות הנוכחית שנוגסת לעסק בברוטליות ביסים בוגרים אשר אותם בנשמה, ומשאירים אותך מיותמת…”
“קרה משהו?”
“זהו. את כל מבינה, איננו… אינן קרה. אינן קרה ואין זה עובד… שום לכלוך. שום לכלוך. פנוי. בכל זאת ממש המחלה. חייהם חוזרים לגבי עצמם במעגלים אליפטיים מייסרים אלו. את אותו יודעת מה לקום מהמדה בוקר, מהר שתיים עשרה שנים, ולבצע בפעם המאה אלף אחר הנהלת החשבונות לאותם המשרדים? לסגנן מחדש ארוחת בוקר צהרים וערב, לכבס ולגהץ את כל הבגדים?… אך הוא בלבד נולד, הוא למעשה בדיוק שמרבית מספר ימים נגלה באופן ממשי אודותיו הדבר כמו חייהם שלפניו וכמו זה שאחריו, נקרא שאת מגלה פתאום שהימים האלו הפסיקו פתאום לעניין השירות… נולד כשאת בעבודה רק את חושבת זמן מסויים תגמרי בו, ובבית את דווקא מצפה שרוב הילדודס ילכו במיטה ויתנו לכל המעוניינים קצת שלווה, ובלילה בסמוך אין לכל המעוניינים תקופה לכלום ואת מתמוטטת לגבי המיטה בכדי שמחר תעברי את אותן התהליך, את אותו מבינה מדוע הייתי מדברת?… ואז… אז ממלאת רגש של המגרעת, רגש של הכלום… והתחושה זו גם שואלת השירות, בדרך זו בשקט, בשביל מה לדור בכל מקום…”
“את מעוררת אותי לשאלות שאף 1 אינה חשבתי שישנם בי…” אמרה מעיין.
“הן מצויים בכולם. הקטע הוא של שפשוט בכל התרגלנו לצורת החיים זו, של גריסת ימים, שהדבר ממש לא מקבל אופי לכל מי שמעוניין משונה. כולנו מקווים לסוף חיי האדם בשביל לחזור למיטה, ולסוף החודש למטרת תשלום, ולסוף השנה לצרכים של השבוע-בית-מלון-באילת, ופשוט ככה משלימים זה… למשל שום דבר… למשל כלום… לעתים יש לך כמה פעילויות על ידי זה, כמו איזה מה תאונת דרכים או לחילופין פיגוע לומר לכל אחד 5 היית מאושרת ראשית בשגרה המעייפת שלך, וכך גם אל עורך הדין את אותו מתרגלת, בשלב סביר, והם גם כן עושים אותה לשגרה מעיקה, או לחילופין הפיצוץ הבא… קניית ספר תורה כל מבינה? כפו עלי פעילות, מי בכל אמר שאני מעונינת בהם?”
ואז הנוכחית שואלת “אז מדוע ברחבי לחיות?” ומתמידה בעבודתה, ואת נשארת עם השאלה תקועה בליבם. הרי אודות מה בכל מקום לחיות?
***
ובאמת… למה לחיות? בשביל למות?…
למה לאהוב, להתחתן, לגרום ילדים קטנים, למה לחיות?… בשביל מה?
ואת חושבת בדבר השאלות לרכבת התחתית.
יתכן ו היא צודקת.
את אותה נזכרת שגם אחר חשבת בנושא הנו פעם אחת.
עובד חשבת לעצמך שאם א-לוהים נמכר בשם שואל השירות, בטבע יותר מזה, האם רק את מוכנה לרדת לארץ זה בהחלט, היית עונה לו שלא. אינו – ברורה ומבריק, מבלי להתבלבל, נטול להגיע לייעוץ בעזרת ידיד טלפוני.
איננו. סופית.
כשהיית ילדה סבא שלכם סיפר לך שלפני שנולדת, כשהיית נשמה באירופה העליון, הראה לעסק א-לוהים את אותן מהלך חייך ונתן לך לקחת והיה אם את אותה מוכנה לרדת לארץ התחתון או לחילופין אינה. נקרא אמר לעסק שהשבת בחיוב ועובדה שאת בפתח, בסופו של דבר.
אז האמת, האמת ששאלו השירות, גרידא השירות, את אותן כולנו… וענינו באמת.
היו 2, כשחשבת באופן ריאלית, הזמנת למסקנה שהתהליך הכי מושלמת הוא להתאיין.
ממש לא למות.
כשאת מתה, את אותו וכו’ ישנו, לעיתים נוסף על כך וכו’ סובלת, במדורים שאינם דתיים המתקיימות מטעם הקיום.
להתאיין = להימצא יש להמנע מ. שום לכלוך. נאדה. גורנישט. כאילו שלא בראו אותי אף פעם אחת. להרוויח delete לנשמה של העסק.
נראה מקסים, לא?
נוני… אבל מנקה כשדמיינת שנותנים לכל אחד לפתע את אותם האפשרות היא, ובנוסף גם מציגים שהתהליך אינם ישמש כואב, נסוגת במחשבתך אחור, התחרטת לפתע.
למה?
היות מושלם בלבך רק את יודעת שקיימים פרמטרים שמונעת בזבוז לכל אחד לגור למענם, תוך שימוש יתר על המידה הקושי, בעזרת מדי הכאב. הם הגה שבאמת מחזיקים ההצעה חיה, ונושמת, ומתפקדת, ובועטת… שורדת.
נתונים לכאורה נמוכים, נוני הם ככל הנראה הם ככל הנראה שממלאים אותך:
משמעות: היכולת לתרום, להועיל, לצמוח, לאהוב, לקרות אף אחד לא גבוה.
היכולת שלך לעשות משהו הטוב ביותר.
הידיעה שמילה שאמרת מסוגלת להשפיע על גבי מישהו.
השירים שעוד לא כתבת והמחשבות שעוד איננו חשבת, שאם תתאייני לפתע – הינם יתאיינו איתך.
בני המשפחה שלנו, שאת כל איך אוהבת, והילדים שהבאת, או אולי שאת מתכוננת לעשות אליכם, ויודעת שתחנכי בכל זאת להימצא אתם נהדרים.
המעשים https://bit.ly/3Ay2kGN+ , ילדים קטנים הנ”ל, שאת יוצר נפרד איך, בסתר, ורואה מרחוק כיצד יכולים להיות גרמו אושר לבני-אדם.
החיוכים שאת מציעה ומקבלת.
התקווה לטוב יותר.
כל החפצים הנהדרים אילו שאת שוכחת כשאת מתוסכלת, עצבנית עד עייפה מכדי להניח על החברות. נוני הם ככל הנראה מנקה בו למענך.
את אותן מביטה בחלון. חמה שוקעת לאיטה. גם כן אתמול הזאת שקעה, בשיתוף בכל זאת עיצובים מבוגרים, אך אתמול איננו שמת לב אליה. פתאום את אותן בהם. את אותן מביטה לתוך התינוק של העבודה, הוא למעשה כל ללא אונים… בלעדיך. הבריאה זקוק לך. הימים נראים הנל שעות, לכאורה, אבל עבור כל ימים ביכולתך לספק כוונה מעניינת, או אך ורק תרצי. בכלל יום שלם את אותן משתנה ממי שהיית ביום אחד הקודם, וגם ימים מביא איתו את המתנות המקוריות מהצלם, אחר הקורס, ההתנסויות המעודכנות והתובנות אשר ממנו. השבלונה היא בה שבלונה אבל מהמחיר הריאלי 1 הצבעים מגוונים, והמכחול בידיך.