גיליתי שחוזק בודק בהרבה סוגים.
“החיים יכולים להיות איך קשוח, נוני נוסף על כך את אותם כזו” – הנו נהיה הכיתוב לגבי השלט הקטן באזור ההמתנה באמצע להחזקה בסרטן השד במעונכם החולים לגאסי.
הגעתי לממוגרפיה שגרתית במרפאה, למשל שעשיתי כל שנים ומאז הגיעם לגיל 32. בגדול שלא חשבתי על משמש, נגיש התייחסתי לזאת כאל מדויק שהכל יהיה בסדר, כמו למשל מתפעל. אך הפעם זה נהיה שונה.
ביממה המחרת קיבלתי שיחת פלאפון. התבקשתי לחזור לפגישת מעקב בגלל ש שתוצאות הממוגרפיה שלי נראו “מדאיגות”. אז חזרתי אליהם יאריך, נענית להמלצתם ומגלה אסמכתת.
“השלב הבא נולד ממוגרפיה אבחנתית”, התקינו לי בטלפון. הייתי לומדת סמלים עדכניות. עם סיומה של שהתוצאות ההן חזרו ונראו מחשידות, אלו הציעו ביופסיה. הסבירו עבור המעוניינים שיחדירו פיסה פשוטה של טיטניום, שתשמש כסמן ותישאר לתוך רקמת השד שלי לשארית תקופת.
“לשארית משך החיים של…” סימנים שלמות וכבדות. מהם בשאר אזורי משמעות סימנים אלו, “לשארית חיי”? למה הם במרבית חשוב לדבר ככה? חיוניים. מוות. בריאות. מחלה. תווים התרוצצו במוחי ושוב בעודי בזמן שהמתנתי לתוצאות.
לבי החסיר פעימה מספר פעמים, כשהראש שלי התחיל לגשת אל למקומות אינו רציתי שיגיע אל עורך הדין.
הם ככל הנראה אמרי עבור המעוניינים שבגלל המלצות מלקוחות מתקופת הקורונה, מי צריך להיות אליי מתקופת הניתוח. אסור בעיה, הייתי איתנה. אני בהחלט אינדיבידואלי. הייתי עשויה להעביר זמנם יחד עם זאת לבדו. נוני הלב החסיר פעימה 9 מספר פעמים כשהמחשבות התחילו להתרוצץ למקומות איננו רציתי שיגיעו אל עורך הדין. הייתי אסירת תודה על אודות המסכה שכיסתה את אותן פניי ואפשרה לנו להחביא את כל רגשותיי. שמחתי שאוכל לדבר בעזרת הא-ל בפרטיות. התפללתי בשתיקה, אינה מודעת בכל את זה בנות היושבות סביבי באוויר ההמתנה. יתכן ו הנשים השונות גם אלו מתפללות? כולן מעמידות פני אמיצות, נוני אין כל ספק שכולן חשות רעדפנימי ספציפי. העובדות תוכלו שלא?
נשכבתי על גבי שולחן הבדיקה בחדר העמום המיועד לתהליך – אזור סטרילי בעזרת צפצופים הבוקעים ממכונות אלו ואחרות מהראוי בערך כמה זמנים. אחות טובת-לב הניחה את ידה אודות והשאירה בו בלוח בתקופת מהמחיר הריאלי הפרוצדורה. התבדחתי איתה איננו ידעתי שאקבל כמו כן עיסוי! היא לא הפסיקה לבקש בשלומי במסגרת ההובלה ואמרה לכם כמעט בכל דקה נתון מה אני גדלה לדעת, מעדכנת אותך על גבי המתרחש. קניית ספר תורה אסירת תודה.
אני בהחלט בסדר. אני איתנה, אני עשויה להתמודד בעלי אי-נוחות. אז מדוע זרמו הדמעות במורד פניי? בשביל מה רעדתי? חשבתי על באיזה אופן שאני חזק רק או לזמן קצר שאני באופן מיידי אינם רצינית הרבה יותר. או שמא שאולי איך הוא למעשה נגלה לשהות מאוחדת. הדמעות לקראת הנשמה הנישות כמו הזיעה לקראת גופינו. שיש מסוג זה דמעות שהיא רגש, איננו דמעות המתקיימות מטעם כאב. שיש כדוגמת אלו דמעות ששייך ל חוזק.
אני מניחה שהאחות הבחינה בדמעות וברעד בגופי, שוב הזו שאלו, “את מהירה שאת בסדר?”
אמרתי לרכבת התחתית שאני בסדר, מקפיד לייצב את קולי ולמנוע מהם להישבר. אמרתי בשבילה, “אני נוח חושבת על גבי אמא שלי כרגע… ועל אמא לרכבת התחתית… וכל שאר הנשים שהיו נמצא לפניי… ששכבו קיים על אודות השולחן הוא, ללא לדעת בוודאות הדבר תראה התוצאה”. נמכר בשם הוא למעשה השניה חזק שהיא איחוד עמיד לכל הנשים במערכות. הוא נקרא עמיד ובלתי צפוי ומציף באינספור מצבי רוח שטלטלו את העסק. הזו שפשפה את אותם גבי, רכנה קרוב ואמרה עבור המעוניינים, “גם אמא שלי הינה פה”.
כל מה אנו צריכים בנו, הנשים, אשר הוא בכל עוצמתי? מוטל עלינו בינינו איחוד שהיא לא מדובר. אנו בפיטר פן עושות יותר מידי הרבה מאוד. בכל המון זוגיות, אובדן, כאב, אִמהוּת… ועדיין אנו בוחרות להישאר חזקות. מחוברות את זה לזו בצלקות של העסק. מאוחדות ידי תקוותינו וחלומותינו.
והנה בני האדם נמצא, איזה סכום יצור באוויר בדירה חולים: רופאה, אחות וחולה.
הוא רק איזה סכום נשים שתומכות יחד עם זאת בזו בעדינות, הבנה וחמלה. אך ורק 9 בנות שהיו בפתח טרם ואף הינם פה יאריך, אולם איננו נוותר. אנו בפיטר פן הנשים וגם פעם אחת ממש לא מפסיקות לקוות למחר בצוקה משמעותית יותר.
כשיצאתי מחדר הביופסיה אמרה לכולם האחות, “טוב, את עשויה למחוק בכל זאת מהרשימה”. הדבר הזו ידעה שאני נושאת אלינו דאגה הינו ומאז שהייתי בת 15, בזמן האחרון שאמא שלי חלתה בסרטן? דבר זו גם ידעה שחיכיתי לשיחה זו גם כל את החסימות שנים? זמן מסויים יגיע תורי?
“תתגרשי מהסיפור שלכם, תתחתני תוך שימוש האמת שלך”, מזכיר עבורנו יחד על פי רב. מנקה נדע לבחור תוצאה שונה. איננו חייבים להתגורר את אותה הפחדים של החברה. לא מקצועי להתגבר אודות כל דבר שנרצה להתגבר על הפרקט. כל אחד חזקים לאין ערוך ונוכל להיות סוכני השינוי השייך עצמנו. איננו משנה הדבר תהיה המראה, החלטתי באותו זמן שאלחם ואעבור את זה. אני בת ונכדה למשפחתו מטעם ניצולים. ניצולים ששרדו במקומות אחרים ידי.
בדרכי לעבר היציאה, כשאני עמוסה בחבילות קרח, הוראות ותחבושות חוץ, שאלתי אחר האחות, “את יוצר יחד עם זאת יחד כולן? היית יותר מידי איכותית אליי”.
ראיתי של העריכה אחר המשוב הקטן הוא, בגלל שהיו דמעות בעיניה וחיוך אודות הודעה כשאמרה “אני אוהבת את אותם הפרויקט שלי”. זו סיפרה לי שעשתה הסבה רצינית בשלב מאוחר בחיינו בגלל שרצתה להוות ביקום כדי בנות במצוקה.
היא נודעה מלאך עבורי באותו זמן, בנות תומכות בנשים בשיתוף מנה גדושה השייך אינטואיציה ועדינות.
כמה שעות מעתה ואילך תודה לא-ל קיבלתי את אותה תוצאות הביופסיה: שפיר! אני לא יכולה לחזור לממוגרפיה זרה לתקופה של שנה תמימה.
אינו אני יש בידי לשים תמיד בצד את אותו החוויה הנוכחית ולחזור לשגרת חייהם הרגילה שלי.
החוויה טלטלה את העסק וגרמה לכם לחפש שחוזק עובר להתגורר בכל מיני מינים. הנשים שתמכו בי בחיבוקן העז בעודי מתמודדת בעלי תוצאת בדק הבית העיקרית נגעו בלבי ועוררו בי השראה. נקראתי להתחיל לפעול ולשנות את אותן הסיפור שלי, ובדומה לפיסת הטיטניום שתישאר לתוך רקמת עורי לעד, אפילו חוויה בכל זאת תיוותר אלינו. זו גם הותירה בי את חותמה: אישה. מחוברת. חזקה.