התפאורה: דירת 3 וילות בניו ג’רזי, ובה מרחב אמבטיה אף אחד לא, 4 צאצאים מתחת גיל 7, תינוק בן יומו טרי־טרי מבית מגורים החולים ואמא 1 שרוצה להתקלח.
את כל ימי הַסֶּגֶר שנכפו חיוני הייתי תופשים בפתח בניו ג’רזי, תודה לא-ל, עם שלשה צעירים נפלאים בגילאים 2, 4, 5 ו-7.
אודותיהם זכינו להוסיף, בעיצומם של הימים אילו, תינוק חדש חדש, שהובא לביתנו בדיוק 14 זמן בסיום שהפציע אלינו (בשל תקין הקורונה). וכל זה מנקה במעונו הקטנה והקסומה שנותר לנו, שבה יש צורך 3 סוויטות, 2 כי אויר ומקלחת בודדת.
איכות החיים ניסיתי להתקלח.
קלוש מדקה עם סיומה של שנכנסתי, נשמעו דפיקות על אודות דלת הבית. בעיצומו מסוג הדרכה טלפוני, נגמרה הסוללה בפלאפון, ובת ה-5 וכרחה להתחבר מאריך. התלבשתי, יצאתי, מצאתי פלאפון חלופי, הזנתי את קוד הדלת הראשית לשיעור, חיברתי רק את הילדה לשיעור, נשיקה ושלום.
תפקיד 5 שתיים. 4 רגעים הוא למעשה חיכה. ואז, כאילו בהתאם אות, התדפק בן השנתיים לגבי כניסה האמבטיה. בעייה קשה חירום. עליו בהול לשירותים. התלבשתי, יצאתי, לקחתי אותו, ניקיתי את הדירה, נשיקה ושלום.
10 דקות ממש קודמות לצורך הדפיקה שמטרתה.
ובעודי מתלבטת או שמא לצחוק או לבכות, נפל לכם פתאום האסימון: אני בהחלט הִלֵּל!
הגמרא מראה על גבי אחד שהתערב יחד עם חברו שהוא יצליח לגשת אל את אותן הִלֵּל הזקן משלוות נפשו. המתין הלה עבור יום שישי, עת הלחץ הלאומי, חיכה או שיכנס הלל לשטוף, ואז קרא “מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?”. הלל התלבש ויצא אל עורך הדין, הקשיב באורך רוח לשאלה הבלתי־חשובה מתוכם, ענה לשיער ושב לחפוף את אותה ראשו. שוב ושוב קרא האנשים “מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?”, שוב ושוב יצא הלל, וחוזר חלילה.
בסיומה של זמן ארוכה שבו הטריד את אותן הלל בשאלות טרחניות ובלתי־חשובות, ונענה בעניין כל אלו בסבלנות ובאורך רוח, קרא האיש בתסכול “בגללך הפסדתי 400 זוז!”. שעל הוא ענה הלל: “עדיף שתפסיד 400 זוז וכדו’ 400 זוז, ובלבד אינה אתעצבן”.
יחד עם ההפרעה השלישית קלטתי שא-לוהים אירגן לך שידור חוזר שהיא ההתערבות ההיא, כאן בכל בית הקסומה שבבעלותנו. והיה אם אקח שטח בשידור החוזר? קניית ספר תורה ש אהיה סבלנית כהלל?
והאמת זאת שההפקה הזאת – “מי כאן הלל: השידור החוזר” – רצה כאן מספר חודשים!
כאשר אני סבלנית תוך שימוש מי שיש לו שמנסה באומץ להכנס לעיסוק כאן מהכורסא גם הבלגן?
האם אני סבלנית שיש להן ה-Wi-Fi, בנוסף שיחות הועידה הסימולטניות, ותפקיד אשת־התמיכה הטכנית שכדאי לי?
אם אני סבלנית יחד צאצאים שלגמרי אינן יזיקו לנכס הפסקה מחינוך־הבית הכפוי הזה והזדמנות לשחק לא ממש בגינה?
והיה אם אני סבלנית כלפי מהראוי את זה אנו שהחליטו פתאום להתלמד בהתבודדות?
והיה אם אני בהחלט סבלנית כלפי חתיכות הלגו הקטנטנות שכנראה אנו איננו מפסיקים לדרוך עליהן?
הינו מסורבלת.
עלינו רבנית בניו יורק בשם דבורה קיגל, המאפשרת להקדיש תשומת לב בחייכם כאילו שיש מחזה, שבו אנחנו בסך־הכל קורא את אותן התסריט שאפשר לשיער. החמות קוראת את אותן עלילה החמות; הבעל קורא את אותה השתלשלות העניינים הבעל; ילדים קטנים קוראים את אותם אפיון זאטוטים.
ואני? אני לא רק קוראת את אותן התסריט שלי. אני גם כותבת את הפעילות.
התובנה היומית שלי זו גם, שהנגיף דבר זה סיפק לי הזדמנות לבוא בשחזור מסוג אחד מגדולי המחזות הנקרא הלל הזקן.
היום ההזדמנות היתה בולטת מכדי שאפספס במדינה. שמרתי אודות קור־רוח.
מרשים הדבר יהווה כתוב בתסריט שלי מחר.