יראה ואהבה, אינטימית ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל עם רבע זמן.
שבוע שעבר היווה חג שמחת מלאכה. ראיתי את כל כולם רוקדים עם ספרי התורה, ישמחו בתורה. חשתי הערכה לעם זה, שיהיה יכול לשמוח בהווה, שום המשמעויות הקשות הנקרא העבר והחרדה על העתיד; אולם החרטום שייכותי לאותו בעלי, שלא הצלחתי בעצמי לשמוח. לא יכולתי להפסיק לתכנן לגבי בני הזוג הנקין וילדיהם היתומים וגם על גבי משפחות לביא ובניטה היתומות מאב – ופשוט כאב לנו הלב. אילו הרבה זמן שמחתנו זה? מהו אפשר לשמוח? אינן התחברתי לכך.
עם סיומה של החג, בעת שעמלו יחד עם והילדים לגבי פרוק הסוכה, התקשר בני המשמעותי חנינא מהישיבה אותה חגג את אותה החג והזכיר עבורינו שחשוב ‘הקפות שניות’ חייו. רוקדים וכו’ עם התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לנו את כל הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר הכל למחסן כשאחזור. אכן, עליכם לכם גז פלפל. באמת אני בהחלט קורה בשיתוף ידידים. דייו אמא תפסיקי. עלינו לי אינדיבידואלי. תנעלו ותלכו ללון.
אינה דאגתי. הלכנו בלילה באומדן מחירי ב-12. תוך שימוש התקשר לחנינא לקראת שנרדם, לומר למקום שעוד הלילה יחזיר את אותה הקרשים למחסן למען שאף אחד לא ידרוס הנל בחושך בטעות. ובנוסף גם, שיפרק את הסוכה הקטנה יותר מזה שנועדה לשינה בדיוק. נולד ענה שכנראה יחזור מהר עדיין קצת.
בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי אחת בלבד מאוד החדרים והמיטות, לאשר עד אנחנו נושמים (מה, אינם ממחיר השוק אמא עושה את זה?). ובשום מיטה אינו מצאתי רק את חנינא.
ירדתי לטרקלין ולסלון ובכלל לא. לא שימש ביקום. חייגתי לפלאפון ושאינם ענה, כמו כן עם סיומה של 24 צלצולים. שוב חייגתי. אין תשובה. הערתי את אותן בעלי והוא אמר בגלל שינה: זה בטח הלך להוסיף מאוד הלילה עם איזה חברותא. תחכי עוד עת וחצי לקראת שתתחילי להילחץ.
אה, בסדר. להעביר זמן עת וחצי? בטח. אסור נושא.
כבר התחלתי לחייג מאריך ולמלמל יחד עם חיוג: ה׳ אני יודעת שהכל בסדר. אני יודעת מתחיל מחבב ההצעה ומגן עלי. אני בהחלט בוטחת בך כולו ויודעת מתחיל שומר בעניין ילדי.
אבל עור בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ועל אודות המתעניין המהממת הנקין אנו לא שמר? ובדיוק בדרך זו התחיל הלילה הנורא ההוא, לפני קלוש למעלה משנה, אצל משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני אינם חזק כמוה, כמו רחלי פרנקל. אני שלא יש בידי לבצע טרגדיה כזאת ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות…
ואז שוב: ה׳ גונן על גבי הילד שלי. הוא הצדיק במשפחה. הנו מעריץ בכל להמשיך את אותן התורה שלנו.
ואני חושבת: כך ממש נשמעות מהמחיר הריאלי האמהות ב’שבעה’ על גבי בנם…
ואז הייתי שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ובנוסף גם – נדמה לכולם – אפילו יריות מרחוק.
האצבע שלי מחייגת 100 ואני בסמוך חושבת דבר לציין ושהם יגידו: אכן גברת כל אחד במרכז אירוע, אמור להיות שהתהליך בנך שמעורב בתוכה.
השניה לקראת שלוחצת על ‘שלח’: ספר תורה מחיר ? ישלחו ניידת ויעירו את כולם ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את אותו האצבע מה’שלח’.
אך אינה. משמש אחראי כה. הנו נעשה מערב או גם הוא נעשה מחליט לרענן תוכניות. שמא אבד לו הנייד? למה הוא איננו עונה???
הייתי שומעת את אותו בעזרת זו כשיש (כנראה חשש להיסטריה שלי) להסתכל בחלון למען שישנם או גם הקרשים הושמו במחסן. אינו. הם גם בתוכו.
ובעודי מחייגת אל הנייד מתוכם חיוג לפרטים נוספים החלטתי להדגיש תהילים.
הייתי איננו כזו שאומר תהילים. אנו צריכים אלו שהדבר מסביר לחדר. אינו אליכם. זה הוא פתרון לכל מיני שיבושים רוחניות וגשמיות בנוסף שיש להן. עבור המעוניינים הוא תמיד נושם בלתי אפשרי, מעורר רחמים ובכלל לא המשמעות של. סימבולים מטעם מישהו את אותה שמכוונות לסיטואציות שלו. פתחתי בראשית הדרך החלק שמכונה ״יום שלישי״ בגלל ש… עת שלישי הזמן, נכון? פרק נ״א.
״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..כי פשָעַי הייתי אדע וחטאתי נגדי עובד…לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.
הייתי יודעת שאני שלא צדיקה רצינית ובא בחשבון לי המון מהם לסדר. אולם אני מרגישה שאתה חובב ההצעה שום כולם. וגם אינן עובר להתגורר לכם ואתה לא רצוי לכם שום לכלוך, הבאת לנו בכל משמעותית ברכה, זוגיות, שמחה, בהצלחה.
״הן בצורה נכונה חפצת בַטוחות ובסתום מתקדמת תודיעני.״
פתאום בכל התחברתי למילים. יותר בכיתי וחזרתי בנושא ״בסתום חכמה תודיעני״. אין לנו נושא חובה ואיך להבין. תן עבורינו אתר.
״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. …לב טהור בְּרא לכל המעוניין אלוקים ורוח נכון חדֵש בקרבי… בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך לתוך תקח ממני. השיבה לי ששון ישעך…״
פתאום חשבתי מירב החיים הזה שהיה לי קצת עצוב, אפי’ הגדרתו כשמחת תורה. כאן הרגשתי שבעצם, קודם כל אינו הבנתי שום דבר על השמחה הזאת. על גבי מקורית יהודית בכל מקום. זמן האירוע הנוכחית על הקשר שנותר לנו שיש להן בורא עולם, בדבר חיוניות שיש להן פירוש, בדבר היכולת להתחבר למציאות עצומה מאיתנו, לכח נטפח שמנהל נמצא את אותה העולם ועושה וכל זה לטובתנו. גם כן או אולי הינו אינו לחלוטין נהיר וללא ספק לכולם. ופתאום הרגשתי ש מצויינת. מהו שיהיה זה. ושחס וחלילה עד יוצרים פרויקט מאוד אני אשרוד. בגלל ש אלוקים חובב אותי ושומר עלי. לזמן, דווקא לזמן, הרגשתי שייכות וקשר עמוק בכל האמהות החזקות הנ”ל בעם שנותר לנו, ששכלו את אותן בניהן בנושא במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.
ומיד את אותן על ידי זה חדרה תקוה:
״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך… ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך… כי אינו תחפוץ זבח ואתֵנה, עולה אינן תרצה״ .
או שלא דייו שהבנתי אחר הקטע? בבקשה, אינה אצטרך להקריב קרבן פשוט. “זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה״.
הלוואי שדבר זה דייו. שמרבית הצער הנ”ל שכנראה אנו אוהבים לגבי האסונות שקורים בעם מדינה ישראל יחולל התקנת פנימי מתוך הלב השבור. ובנוסף גם נוספת יחולל הקמה מחדש של מועיל, מינימום שנבין דבר אידיאלי שלא הבנו קודם.
עוד פעם הדהד בלבי הפסוק: ״הן כראוי חפצת בַטֻחוֹת״ אני דורש שנחפש את אותו האמת הצרופה? אפילו כשהיא נסתרת.
״ובסתום מתוחכמת תודיעני״. אנא, תגיד לכל המעוניין היכן הילד שלי!!!
פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא ממש לא נמצא בלילה מתוכם נוני אף השמיכה ממנו שלא מצויה, ובתחילת הערב זכור לכולם שראיתי בו (והתעצבנתי, בגלל באתר לערוך רק את החלל הוא למעשה בכל שיער וכל זה לגבי המיטה וכיסה בו בשמיכה). גמרתי בזמן קצר את אותה הפרק: ״היטיבה ברצונך את כל ציון, תעשה חומות ירושלים״!
הנחתי את כל הספר ורצתי יאריך הרבה יותר, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותו המזרן הצידה, ושם – אל הסוכה, בעניין המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון על גבי רטט למרגלותיו – שעבר זמנם שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, אינה מודע כל לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית בגדול, שעברה אמו במהלך רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 לפנות בוקר.
אשקר עד בכלל שבשקט עזבתי את אותן החלל, כשאני רחבה משעשעת פנימית גדולה ושלווה נסוכה בנושא פני. פרצתי בבכי, הערתי את המקום וצרחתי להמציא אותו שאין בהם להתבלבל. למה כל אחד בסוכה? מדוע לא החזרת את אותה הקרשים? אודות מה הנייד שלך על רטט??? הנו הסביר שקצת התאחר בגלל ש סיוע להחזיר חזרה הביתה מכר שהשתכר, ואז חזר ברגל בגלל שלא היוו אוטובוסים, וממש לא רצה להפסיק את שנתם של אותנו. נו.
אני אותם אדם ואדם ולא אשתנה בו ברגע. אך ברבע השעה ההיא, לנסוע בוקר עת שלישי, הגעתי לאיזו תובנה בעניין משעשעת, בדבר שיטה לתקשר בעזרת הא-ל, בגדול או נולד מתוך פחד, כאב, אי רגישות. ועל אודות תהילים.
ואו. מכובד דבר כתוב בפרק נ״ב.