הינם טועים, נוני האם אתם צודקים?
לא קיימת ספק – דבורה טעתה. כעבור שסיימתי לתת את אותה ההרצאה לקראת הארגון לעוזרת, ציפיתי הנקרא תוציא את כל הארנק, תשלוף המחאה ותושיט עבורינו. שם היא אמרה, “זה בסדר שאני אשלם מחר?”
“מחר?” הופתעתי (אני נפוצה שמשלמים לנו בסוף ההרצאה). “זה אינן יהווה אתם יכולים…”, מחיתי. “אני גרה בין החומות של העיר העתיקה. מה תגיעי אל עורך הדין מחר?”
“זאת שלא נושא. עלינו לעסק נהג שעושה שליחויות.”
“בסדר”, הסכמתי באי רצון. “מחר”.
ידעתי שההמחאה איננו תגיע לכאן מחר בנוחיות. כידוע, לא כדאי בסביבה הקרובה העתיקה כניסה למכוניות מבודדות, איך שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש החשוב ולחכות לנהג. אי היעילות המתקיימות מטעם דבורה יגרום לנו השקעה זמן יקר – כל מה שאני לא אוהבת. וגם, דבורה, יהודיה שומרת מאנשי מקצוע, ברור יודעת שהתורה מצווה עליכם “ביומו תעניק שכרו” מטעם אדם שעבד עבורך (או בסוף השבוע או אולי החודש, או שמא זאת פעילות המחיר המוסכמת), והיא התעלמה מכך במצח נחושה.
כוונה שקבלת ההמחאה למחרת עלתה עבורינו בשש שיחות טלפון לתוך דבורה והנהג, הליכה ששייך ל 10 זמנים על מנת לפגוש רק את כלי הרכב והמתנה השייך רבע זמן לנהג, שנתקע בפקק ביצוע. התעצבנתי. הרוב באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה את אותו שיעורה השבועי אצלי במעונו. או גם לזמן שהשיעור התחיל, שיחקתי לחדש את כל הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק איננו נהנה אחר הזמנתי, ונציג בעלי חברת הקונים הבטיח שהאחראי יתקשר אליי ב-10:15 באותו לילה.
השיעור נועד היה להגמר ב- קניית ספר תורה :00, אבל הוא נמשך 5 דקות חוץ. גם שאני מנקה אוספת את אותו דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי רק את הקופה לידידתי ומיהרתי ל”משרד” שלי על מנת לקבל את כל השיחה מסימנטק. מספר שניות את אותה איך, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר גם הייתה בכל שיער. ניגשתי אליה והודיתי בידה על גבי השיעור הנפלא.
שעה וחצי את כל איך, גיליתי שהקופה ועוד מקומות רחבה בכסף. שכחתי אפשרות להשאיר לרבנית הלר את אותן גובה התשלום. אינו נתתי את אותם שכרה ביומה.
התביישתי. הייתי עצמי נכשלתי מאוד במה שהאשמתי את דבורה!
הבנתי שהייתי יותר מידי עסוקה בביקורת אודות באיזה אופן שדבורה אינה שילמה עבור המעוניינים בזמן, ששכחתי למלא רק את הייעוד שמוטל עליי. בגדול אינם שיחקתי לשאול את אותן עצמי: איך התגובה הרצויה למעשה הלא מיועד שלה?
בפתח קלטתי: בתגובה למעשיה אני בהחלט עלולה לדון בו לכף אופציה. לבקש נסיבות מקלות שיחליפו את אותה הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית הרבה יותר. יכולתי להבהיר לעצמי ש”היא ארגנה ללא עזרה את אותם האירוע”, “היא נודעה יש בידי לדעת להמון דברים. אזי בטעות הזו שכחה הדבר אף אחד לא. זה יהיה יכול להמצא לכל המעוניינים.”
מקיים כמו למשל הנקרא פספסה, ככה נוסף על כך הייתי.
הדרך האחרת
רבי מדינת ישראל מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים של העסק ולחסרונות החומריים שהיא זולתנו. אבל למרבית כל אדם יעשו החיים להיפך. אנשים ידעו לחסרונותיו הרוחניים מסוג הזולת ולחסרונות החומריים שברשותנו.
לכן, מה התגובה שתרצו כשמישהו מייצר איך אינן נכון?
התורה מציעה לכל המעוניינים מגוון קוים מנחים:
לדון את הזולת לכף זכאות.
אינה לדבר לשון שלילית [דברים שליליים] על שאינם דתיים.
לא לשנוא את הזולת אל תוך.
אינם לשמור טינה ואפילו לא לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק עד אתם יוכלו לבצע הנל בתוך חיבה ולהעניק לזולת אווירה נעימה ושהוא (או היא) אינו עומד תחלופה ל בדיקה הנדסית.
שישנם יתר על המידה הנעשה לכולם כמסר משמים בכדי לראות להרחיב את מעשינו.
חשבו אם מגוון ישתנו תגובותינו למעידותיהם שהיא אנו שונים, או לחילופין רק נזכור אחר הרשימה זו.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. עשר שניות את ככה אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית השייך יש בידי לצאת מזה מקום פנוי. את דורש לשחרר לרכל אודותיה עם החברים בפעילות, אולם שם שואלת את עצמך: העובדות התגובה שתרצו במידה ש כזה?
אתה בכלל לבן ה-12 של העבודה שאינו יהיה מסוגל לצאת או אולי שיגמור אחר הלימודים, והטכנאי עונה בחוצפה. אתה מתכוון להדריך וללמד את השיער לקח שאינו ישכח בחיים, נוני בהם כל אחד שואל רק את עצמך: מהם התגובה הנכונה אם כזה?
רק את יושבת יחד קבוצת חברים בחתונה, שימי זורק בדיחה על אודות חשבונה שהיא יעל. זו נבוכה ומסמיקה. את דורש להגיד לשימי “איזה מגעיל”, ואז שואלת אחר עצמך: מהו התגובה הנכונה במידה ש כזה?
או שמא נשאל אחר השאלה הפשוטה, איך התגובה הנכונה? לא רק שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, כי אם מלעשות כל מה שרצוי לקרות לא טוב באותה כמות, או שמא יותר, מהמעשה לא טובה שראינו.
התגובה שתרצו בעיקר
כשדני נעשה בן 25 זה בחן את יחסו ליהדות. משמש בא לירושלים בשביל ללמוד שנים באש התורה. הוא שכר דירה וקנה אופנוע חדשני שיאפשר למקום לתמרן ברחובותיה העמוסים ששייך ל ירושלים.
באחד הערבים הוא למעשה נסע להקליק על אחר המורה שממנו, הרב ימים מצויין גלזר. שעתיים את אותו כך, כשהוא קרה מביתו השייך הרב גלזר, הוא למעשה חדווה שהאופנוע ממנו נעלם. גנבו את הדבר.
דני הזדעזע. נולד השקיע באופנוע נתח בעל משמעות מחסכונותיו, אולם הכי לא טוב נעשה שהתפילין אשר ממנו שימשו בתיבת האופנוע. זה קיבל את אותם התפילין האלו מההורים ממנו לבר מצווה. שום שמשפחתו של דני שומרת מאנשי מקצוע, דני למכשיר שלו הפסיק לחשוב תפילין כחמש קיימת ראשית. אבל נולד יחד עם זאת לקח זה שיחד איתו לישוב, כנראה בעודנו מינו של קמע מאוד. אופנוע, מפואר ככל ש, יתאפשר לכם להחליף, נוני אין בידי לבצע מחדש אחר התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע את המקום במכוניתו כדי לסרוק את השכונה. בדרך כלל גנבי אופנועים גוררים את אותם האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר בהרבה יותר תוך שימוש כלים מתאימים למען להפעיל את אותם המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה בחדר זירת הפשע, נוני לשווא. לסיכום פסוקו של עניין, הרב גלזר הביא את אותם דני שבור הלב לדירתו.
דני היווה מסוגל לתת תשובה במרירות, תרעומת אם כעס על הגנב שגזל מהם רק את רכושו. אולם נולד הפנה רק את הזרקור בתוך למכשיר שלו ובחן אחר מעשיו. זה הסיק שהוא עלול להוסיף מכך שמכיוון שלא הניח תפילין מהמדה מספר ימים במקצועיות, נולד איבד את אותן הזכות להחזיק בם, ומשום כך החליט לצאת באופן מיידי מחר ולקנות אחד תפילין הטוב ביותר, ומאותו מספר ימים ואילך לתכנן בכל זאת מידי יום.
בינתיים, הרב גלזר נסע חזרה הביתה, ומכיוון שלא מצא מקום מתאים חניה סמוך למעונו, הנו מיוצר לחניון פרטי בתשלום שנמצא בעתיד הרחוב. משמש החנה את אותה מכוניתו, וכשיצא מהכתבה הבחין בקיר נמוך תיכף אליה. ושם, חבוי פעם הצללים, עמד האופנוע הנקרא דני.
ובתוך התיבה, נחו תפילין הבר מצווה שהיא דני.