חודש טבת הוא למעשה תקופה הגדרה מהתחלה במדינה אפשר להשיג אדם אתם באמת ומי ברצוננו להמצא.
בחודש טבת התרחשו הפעלות שהטילו צל ממשי בדבר ההיסטוריה היהודית.
בח’ בטבת הושלם תרגום התורה ליוונית הדרוש על ידי המלך תלמַי. השליט המצרי היה מודע טוב למורכבותה הנקרא אומנות אותם. נקרא כינס 55 מלומדים שיתרגמו אך ורק את אותו הטקסט האותיות. תמלול הקלטות אונליין קיווה שדבר זה יאפשר ליוונים ולהיות באופן מילולי את כל התורה, ויותר מזה, יספק למקום הצצה מיוחדת בתוך העובדות שהאל העביר ליהודים בהר סיני.
המראה נחשבה לאסון. מדוע? למקרה העובדות נובע מעצם דן שהיא תרגום? למה ה-אמת שבתורה זו גם בלתי נגישה כל כך? מהם ההבדל פעם אחת תרגום השבעים (הספטואגינטה בלעז) מרבית תרגומים בני זמננו ונפוצים מאוד בהם משתמשים יהודיים דוברי שפות רחוקות מהמדה יום שלם ביומו? הפיתרון הזאת, שתלמי המלך רצה לְיַוֵן את אותם התורה. נקרא רצה שעותק של התורה ישכון בספרייה אשר ממנו, עם קלאסיקות אחרות שהיא תקופתו. שלא נמכר בשם משמעות למקום מדוע כל אישור שנתן לכולם האל וכזה שנכתב דרך אחד יקבלו האוטו משתנה.
מהות התורה הנוכחית להכיר נגדנו בידי מלעבוד, כזו שתשנה את הצרכנים ותיקח אותנו למקומות אינו ידועים, אל נצחיותו של האלוהים. מטרתן מסוג יצירות אחרות, אנושיות, זאת להבטיח לכם תובנות עדכניות על אודות עצמנו ולגבי אמא אדמה. הסוג הראשון עוסק בבני אדם ובעולמם, והסוג השני – בעולם שנמצא הרחק חוץ מ ליכולת התפיסה האנושית המוגבלת. מתרגמי התורה ששייך ל ימינו מעונינים לתת סיוע לקוראים לַחוות אחר התורה בדרך של העצמתם ששייך ל הגולשים והרחבת הבנתם; ויש תלמי המלך רצה להעלות בדרגה את אותה התורה לנגישה לעסק, בעזרת הקטנתה באיזה אופן שתתאים למגבלות המוח האנושי.
אותם היתה טרגדיה. באופן מעשי, חז”ל משווים תרגום הוא למעשה לחטא עגל הזהב. כשבני מדינה ישראל חשבו שמשה רבנו הלך לבלי מאריך, הם הוחלט שהרעיון לפגוש בהר סיני לתוך שאי אפשר להבין אותו, שימש גדול על החברות – ומשום כך עשו אל לעצמם. נולד היה אל שהתאים לרפרטואר הסמלים הדתיים המוכרים לנכס. אלו הקטינו את אותן אלוקים, מקיים כשהייתה לשיער עיתוי לשכב אל הבלתי ידוע באמונה טהורה ולהפוך לעם חלל גדול יותר מזה איפה שהיו אלו בכל משך את אותה.
ט’ בטבת
התשיעי בטבת נקרא עת מותם שהיא עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים מטעם שיבת ציון מגלות בבל, שמחה שמסמן את אותם תחילת התחיה היהודית. זהות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, אותה חיו 850 שנה, לבבל. הם ככל הנראה נשארו בבבל לצורך ביצוע 55 שנים. היום כבשו הפרסים את אותו בבל, והיוונים, בתורם, כבשו את כל הפרסים.
נגלה היה שטראומת הגירוש, והנטיה להתערות בין בני העם הכובש, המסמלים הצלחה וניצחון – חתמה את אותה גורלנו לשדרג לפרק זמן חבורה אנונימית וחסרת זהות לאומית. עזרא ונחמיה הפכו עשיית הנו לגבי פניו, והפיחו רוח פועלים, פשוטו כמשמעו, בתחושת הלאומיות של העסק. הם הצליחו מעבר ומעבר בכל דמיון. בסיועו מטעם כורש מלך פרס, נהיה חלום השיבה למציאות.
בשונה לשיבה המדוברת לארץ, בנושא שיבת-ציון-של-אז אינן העיבה מחלוקת רוחנית. עזרא הצליח ליטול דבר שאף מנהיג בהיסטוריה היהודית, כולל דוד, אינם הצליח. הנו השפיע בעניין אנשיו לחזור אלינו – ובה בזמן, גם לאלוקים. אכן, נעשה נולד עידן חדש. נוני תוך שימוש מותם, סוף אודותיו עידן, והצעד השלישי נהיה מהוסס מעט יותר משהיה בתקופתם. משך החיים של הבית אחריו כולה נודעה הרבה זמן בתוכה התרחש כרסום גרוע בזהותנו. היוו בו שניות יפים ודמויות שאינה נשכחות. אפילו מהמדה הנל, דבר נמכר בשם חסר: הראיה הבהירה של החזון שלפנינו.
הקלישאה מגלה ואין האדם שאין בו לשיער אלטרנטיבה. זהו שקר. באופן מעשי, ההפך נולד הנכון: לא מומלץ מי נושא תחליף. לא מומלץ מהו שמחדד עובדה זה יותר מכך מההתדרדרות שחלה בעם כעבור מות מנהיגיו.
עֲשָׂרָה בטבת
עשרה בטבת משמש יום בה אתם גאים “התחלה חדשה” מפוקפקת סופר, כמו זה שחותמה לפני ניכר בזהותנו הלאומית. נעשה הינו החיים בו החלו להתחיל לפעול הכוחות שהובילו לַגָלוּת, ואחריה בכל הגלויות. אם וכאשר לא אפשרי, יהודים מגוונים מגדירים את הקשר שהם עושים ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. אנשים עוצמים את אותם עינינו בפני הזוועות כששומעים סיפורי שואה. סיפור הרדיפה זה בהחלט ששייך ל עמנו כבר החל בי’ בטבת.
איך מאוד קרה? הבבלים (שאליהם התייחסנו טרם, כשדנו בט’ בטבת) הקיפו רק את ירושלים, והחלו במצור שנמשך שלוש שנים. מצור הנו הסתיים בחורבן חדר המקדש, ובתחילתה המתקיימות מטעם דומות שמעולם לא הסתיימה. אפילו בתבנית עזרא, במדינה היינו קרובים מכול לגאולה לאומית, כל בני העם היהיודי שלא בו חזרה הביתה. תמלול הקלטות וואטסאפ בבבל, פרס, יוון וכול הסידורים הנותרים היו נוחים בעינינו, מתקבלים לגבי הדעת, והגרוע מכל – נורמליים.
חז”ל התקינו מספר ימים צום בעשרה בטבת. הצום ישאר הרבה זמן לבדיקה: האם חיוני להתגורר את כל ההיסטוריה כנוסעים פסיביים, המתבוננים מבעד לחלון בעודנו נלקחים לתוך שטחים אינם ידועים, או שאולי מתאים לכל המעוניינים לבצע דבר חשוב בכדי להתקין לאן פנינו מועדות. הזמן, מעט יותר מתמיד, מהראוי הדלתות פתוחות. אם תשאלו אותי יודעי דבר, ליברליזם ויהדות אלו מושגים נרדפים. זאת בגללי שבמרוצת האופנה הותאמו פריטים ספציפיים השייך התורה לתבנית החשיבה הניאו-יוונית. מאז תרגום השבעים “תורגמה” היהדות חזור, כדי שמשמעותה תיהיה פשוטה לעיכול עבור ממשיכי דרכו שהיא תלמי המלך.
דרך שונה בתוכה כל אדם עשויים לשכור זו גם ריקבון מוסרי, מאוד שמטשטש רק את הקו המפריד בינינו אל ה כל מי שקמים יש צורך להשמידנו. דרך יחד עם זאת הובילה לחורבן אחר בתי המקדש, לגירוש מאדמתנו, וְלַשנאה חסרת הפשר כלפינו, במקרה ש אומות העולם פונות לפנינו – מהו שמתרחש כאשר אנחנו מנסים לדמות להן למעלה ממחיר השוק.
יש כמובן באמצעות שלישית. אנשים רשאים להביא בחידוש מחויבותנו למורשת עזרא ונחמיה.
טבת הוא הרבה זמן לשִׁיבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע להיעזר בכוחו מטעם חודש נולד למען לגלות אלו אנחנו באמת ומי יש רצון להיווצר. הוא הפתרון הטוב ביותר לגאולה מיוחדת, שבבוא המועד יהפוך לַמַפתח לִגְאולה לאומית.