לכאן אינך חוזר להיווצר אלו שהיית כעבור שטרור מזעזע את אותו עולמך. החברה שלך הופך להמצא מישהו את אותו.
מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את כותרת המאמר הנ”ל. אינם בהכרח מחלימים, נכון? הזו שאלו.
החלמה לא המילה שתרצו, מפני שאינך חוזר להימצא מי שהיית. אני נהיה להימצא מישהו את אותו. האובדן מורה השירות לעד וכילד, החברה שלך מתמודד עמו ממחיר השוק קיימת במהלך התבגרותך. כל אחד כאן במשימה מתמיד השייך הטמעת האובדן וחיפוש את אותן המשמעות שלו בשבילך.
בתי נתפסה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח דרך מחבלים. זוהי התחילה להוסיף בבי”ס אידיאלי קיימת בהמשך וסיפרה לכיתתה לגבי קובי אך בשבעה ימים שהיו לו בעבר, 2 שנים מעתה ואילך. בתי איכות החיים בת 13 בעצמה.
תמלול שיחות תמיד עודדה שבה לספרא לכיתה, נוני אינה רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה בשבילה, של יודעת שלאליאנה עלינו “בעיות” ושהיא מבינה שציוניה שפויים בדיוק בגלל זה.
אליאנה הינה מזועזעת, הנוכחית חשה שחדרו לפרטיותה. אך מיומנת לפסיכולוגיה, שכתבה טקסט לגבי הקטנים והטמעת האבל אמרה לנו, שלדעתה הערות המורה היוו בענף.
האדם חזק באמת?
האמת הצרופה זו גם ואין פתרון קלה בכלל הנוגע לצעירים, או אולי לקליינטים. הדבר שעובד למטרת ילד מיהו בהחלט לא עוזר כעבור. אולם אני מאמינה שקיימת דברים שיוצרים מצבים ממש לא בריאים.
אחד מהם הנו התעקשות בנושא סגנון. כששוחחתי באחרונה יחד עם קבוצה המתקיימות מטעם המחזיקים בתי טקסט תיכון, אמרתי למקום שאני אינו מבינה איך כל-כך נפלא בלהיות מרוכזים. במדינה שלנו שמים נקודת כל כך עמיד על אודות החוזק. לבכות בשבילי הוא החוזק – לחלוק את כל הרגשות האמיתיים. המנהלים הנהנו באמצע ונראה היווה שהם כבר מתלבטים. בסוף המפגש המפקחת האזורית הודתה עבורנו. “תהיי חזקה”, זו אמרה.
יש עלינו לכולם חובה מתאים לוודא שהאחר חזק. ממה אתם חוששים? אני בהחלט חושבת שהם כבר מעדיפים שאחרים תהיינה יעילים, כדי אינה יאלצו בעצמם להתמודד בעזרת עוצמה המוות, המשקל הכבד מנשוא ששייך ל האובדן והעובדה שכולנו נמות לבסוף. בארץ, כמובן, אנו באמת מעדיפים להמשיך הלאה, מכיוון ש גלובל מדיק חייבת לשרוד. אתם עובד ומשתמש נתאבל. אבל הבעת תחושות לא כדאי פירושה ממש לא המשכת בחייך. בגדול פירושה, שאנחנו ממשיך הלאה וכך גם בבריאות רגשית מוצלחת מעניק או לחילופין העסק שלך “חזק”.
אליאנה סיפרה לכיתה לגבי אחיה ואודות משפחתה ואז סיפרה בנוסף לגבי המחנה שאנו מנהלים, “מחנה ע”ש קובי” אחיה, לילדים שאיבדו את אותם יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלו, “מה אחר אוהבת במחנה?” ואליאנה ענתה: “אנחנו מתבדחים על אודות ילדים שמתו”.
זאטוטים בכיתה התנשפו. לא הבינו.
אך המורה אמרה, “וזה מעניק לכל המעוניינים לחוש יותר טוב, נכון?”
“כן”, אמרה אליאנה.
“הילדים רגילים את התענוגות במחנה שברשותנו, נוני מהווים אוהבים מאוד גם כן את אותם התחושה ששם הם נורמלים. במחנה אלו רשאים להתבדח ולומר: האלו אחי היווה חי, אני בהחלט הורג אודותיו. אני בהחלט בכל כועס להמציא אותו אשר הוא מצא את מותו. מהווים יש בכוחם לבטא תחושות ששייך ל כעס, כאב וצער. או שמא הם מעונינים לדבר, מהווים אמורים. אף אחד לא אפילו לטכנאי להמצא יעילים.”
יחד עם הבדיחות, הקטנים גם מקבלים בעלות על אודות הסיפורים שאליהם והופכים בכל זאת לסיפורים שאנו רשאים להביא ולחלוק. יכולים להיות מסבירים את אותם סיפוריהם במונחים שהם כבר יש בכוחם להתמודד עמם. נוני אין אפשרות לומר את אותו הסיפור של החברה, אם מטרתך זו להיות באופן עמיד, מפני שאתה עסוק בלהישמר.
זאטוטים שמשתתפים במחנה מוזמנים בסיפור של לדעת בוודאות האדם, מחוזקים לאחרים כמותם. הסיפור שאיתם הופך לסיפור ששייך ל אובדן מעורב, כאב משותף והבנה משותפת. בעלי יש כמו החלמה.
המילה “החלמה” נדרשת למילה “חלום”. לצרכים של להחלים בהחלט, אתה זקוק לחלום. בלתי אפשרי להעניק לילד חלום. הוא צריך לדרוש אחר את הדירה בלבד, ואז תוכלו לעודד את הדבר. הילדים שרואים סביבם בני האדם ששרדו אובדן, אינן באמצעות היותם עזים, כי אם בגלל משמש שהשכילו להופך לדבר אחר ולצמוח להרגיש יותר מזה משהיו, סבורים שגם הם אמורים להתגבר על אודות שברון הלב בעזרת החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.